סיפורים מצלמות
21.01.2019
"בגדים הם שיחה. 
עם עצמנו,
עם מי שסביבנו"
כך אמרה לי תמר תוך כדי השיחה שלנו. 
צילומים ושיחה עם מעצבת הטקסטיל תמר ברניצקי

 
 

 
 
להמשך קריאה



16.12.2018
נפגשנו כדי לצלם זו את זו ולדבר על השנה המיוחדת והמרגשת שהייתה לנו. כן כן, כבר שנה ו-26 סיפורים שנגעו לליבנו וללב הקוראות והקוראים שלנו. ממשיכות במלוא המרץ והאהבה.
 
להמשך קריאה



21.10.2018
רויטל בחרה להביא למפגש שלנו שמלה שחורה. לא היתה זו שמלה-שחורה-קטנה קלאסית, כי אם שמלה שיכולה להסתיר ולהכיל את הכאב העצום שהיתה שרויה בו.
שמלה שידעה להכיל אותה בימים שכה נזקקה למישהו ומשהו שיכילו אותה כמו שהיא. אישה חזקה, בטוחה, חכמה, נאהבת ויפה, גם ברגעים שהיא מרגישה שאינה כזו עוד. גם בימים שאפשר לתלות את הקונפטי והליפסטיק על קולב.
ולנוח לרגע.


 
להמשך קריאה



07.10.2018
 
בחדר הארונות שתכנן ובנה אביה מצאנו את השמלות שחיפשה צופיה. שמלות שאמה לבשה בחתונות של אחיה. שמלות אלגנטיות ומעודנות שעוצבו ונתפרו במיוחד עבורה. צופיה מודדת אותן אחת אחת בזהירות ובתחושת קדושה שמתלווה למגע עימן. מלאת פליאה על כך שהשמלות הולמות אותה ומתאימות בדיוק לגזרתה הזהה לגזרת אמה.
 
להמשך קריאה



04.07.2018
"וּנְתַנֶּה תֹּקֶף"
נעה.


בגיל 50 נעָה קיבלה במתנה שִׂמְלָה ולבשה התרגשות, שמלה מיוחדת ובעלת משמעות.
השמלה תפורה בעבודת טלאים צבעונית, א-סימטרית, ארוגה בהברות מחורצות, שאותה תפרו עבורה ילדיה, לרגל יום הולדתה.
השמלה קצרצרה וסקסית, ואינה מותירה מקום לספק שילדיה בגרו להכיר בה לא רק כרַעֲיָה וכאם, אלא כאִשָּׁה.


 
להמשך קריאה



19.06.2018
הוריה של אופירה חזרו בתשובה כשהיא הייתה בת שלוש. כילדה וכנערה היא התחנכה בבתי ספר חרדיים, אך כל העת התקיים פער עצום בין עולמה הפנימי ובין העולם החיצוני שהיא צוותה להתאים את עצמה אליו. פער שהלך והעמיק וחולל בה שינוי שאיש בסביבתה הקרובה לא יכול היה להבחין בו. היא מתחה את הגבולות בשינויים קלים שבקלים בבגדיה-שינויים בלתי נראים כמעט של מילימטרים בכל פעם שעבורה היו עוד כמה צעדים גדולים אל החופש שלה.
 
  
להמשך קריאה



31.05.2018
גלית התקשרה אליי נרגשת בבוקר יום השואה. היא כתבה לי כבר לפני כמה חודשים שהיא רוצה לספר את סיפורה ולהצטלם, אך באותו יום משהו בה היה מוחלט ושלם. ערב לפני היה תאריך יום הולדתה של סבתה האהובה לובה זלינסקי ז"ל וזה הרגיש לה בדיוק הזמן הנכון לספר את סיפורה ואת סיפור הקשר המיוחד שהיה בינהן. קבענו להיפגש כמה ימים לאחר מכן. השבוע מציינת המשפחה שבע שנים לפטירתה של לובה. ואין מתאים יותר מלציין את זכרה במבט האוהב, במילים הטובות של נכדתה ובצילומים שלה בבגדים שהיו שייכים לסבתה.
 
 
 
להמשך קריאה



12.05.2018
סיון.
יש משפט ביהדות, שאומר "הכל צפוי והרשות נתונה".
כלומר, ישנם דברים שאנו מביאים אתנו מלידה, כביכול קבועים, וזה "הכל צפוי".
הרשות נתונה לנו לתקן את הדורש תיקון, לפרש באופן אחר את חיינו, ובכך לתת להם משמעות שונה.

להמשך קריאה



27.04.2018
הדר הגיעה אליי עם כמה פרטי לבוש , כל אחד מהם יחודי ושונה לחלוטין מן האחר, כל בגד נח אחרת על גופה. שמלה אחת מבליטה את קימוריה ואת צלליתה , מחדדת את המודעות שלה לנוכחותו הגשמית של הגוף . ואילו שמלה אחרת מטשטשת את הגוף לגמרי, רחבה ומתנפנפת כמו חול ורוח , ובה היא חשה כמעט עירומה וחפה מבגדים. 


 
להמשך קריאה



20.04.2018
יש קסם מיוחד בשילוב של העבר ,ההווה והעתיד בשמלתה של ורדה. באופן בו היא שילבה ברגישות פיסות בעלות ערך מן העבר  על בד חדש ונקי שהוא ההווה, בזמן שהיא נושאת בתוך בטנה את בנה- את העתיד. וכך חיברה בחוט סימלי ובחוט מציאותי בין שלוש דורות - סבתא, אמא ונכד. 

להמשך קריאה



25.03.2018
 
 אם הייתה בעולם מן שמלה אידיאלית כנראה שתמר הייתה בוחרת בה. בינתיים, בהיעדר אחת כזאת, היא בוחרת לעצמה בגדים קלי משקל, שאינם מכבידים על גופה ואינם מזכירים לה בכל רגע את נוכחותם המעיקה והבלתי נמנעת על הגוף, את גבולות הגוף, את נפחו ואת המקום שאותו הוא ממלא בעולם. כי בגדים עבורה הם לא באמת הסיפור. הסיפור הוא דווקא הגוף.
 
 

 
להמשך קריאה



11.03.2018
שיר-לי.
בחייה, עטפו את שיר-לי מגוון סגנונות לבוש. לעיתים, היו אלה הבגדים שדרבנו את הרצון הפנימי לשינוי, למצוא חן, להיות סקסית, להיות אישה. ומהי אישה? כל כך הרבה פרסונות שוכנות במילה בודדה. ובכלל, נשיות או סקסיות היא מה שאישה משדרת, ועוד כל כך הרבה דברים אחרים, ולאו דווקא פרטי הלבוש שהיא בוחרת לעצמה.

להמשך קריאה



11.02.2018
כשטליה הייתה נערה היא חלמה יחד עם חברתה הטובה להקים סטודיו ליצירה בבניין גבוה גבוה שממנו הן תוכלנה להשקיף על העננים מלמעלה. אך הנערה החולמת בחרה דווקא במסלול רגיל ובטוח יותר של לימודים אקדמיים ועבודה כדיילת שדרשה ממנה מחוייבות רבה ואחריות. הטיסות התכופות מעל העננים והנסיעות הרבות בעולם בעידן (קרוב-רחוק) נטול אינטרנט היו בשבילה מסע של גילוי בו היא נחשפה לעיצוב משובח ולאסתטיקה לא מוכרת. מסע שחידש את החיבור שלה עם הילדה והנערה היצירתית שהיא תמיד הייתה, ועורר בה את ההשראה ליצור בעצמה וללכת וללמוד עיצוב פנים.    
 
 
 
 
להמשך קריאה



28.01.2018
רק לאחר שיעל הגיעה לרגיעה ולאיזון, לאחר שנה וחצי של התמודדות עם מאניה-דיפרסיה, היא שמה לב שלאורך כל התקופה הזאת היא לבשה רק שחור-לבן. היא בדרך כלל אישה של צבעים. חזקים,בוהקים, בשילובים נועזים ויצירתיים. ובאופן לא מודע היא מצאה את עצמה מצמצמת את בחירותיה לשילוב של ניגודיות פשוטה וטהורה. ניגודיות שהייתה השתקפות מדוייקת וצלולה של עולמה הפנימי הסוער באותם חודשים קשים, של המלחמה האינסופית שלה בקצוות המנוגדים שבתוכה .
 
 
 
  
להמשך קריאה



21.01.2018
קארין.
נפגשנו אחרי ליל סערה לבוקר שהביא איתו קצת אור, בקמצנות, פעם בכמה עננים.
בתום 10 דקות שיחה, כמו קסם, ידעתי שהכתבה כבר תכתוב את עצמה.
Note to Self: סיפור השמלה של קארין כמו מכיל איתו את הלילה הסוער והיום שמאיר.


להמשך קריאה



14.01.2018
כמעט שבועיים אחרי הפגישה הוצאתי מהמגירה את ממחטות הבד של אבי, גיהצתי אותן בעדינות, והתחלתי לרקום על אחת מהן לאט לאט. 
הממחטות הן הפריטים היחידים שנותרו לי ממנו, מלבד השעון שקיבלתי ממנו במתנה לבת המצווה שלי. הן היו שמורות באחת מן המגירות שלי שנים רבות. הוצאתי אותן והחזרתי אותן בחזרה שוב בכל פעם שעשיתי סדר, אך הן נותרו שם אילמות כמו פרט מודחק בזיכרון שממתין לזמן הנכון לבקוע אל תוך התודעה.
 
 
 
להמשך קריאה



08.01.2018
עדנה היא אומנית פסיפס נפלאה. אנחנו מכירות כבר כמה שנים ולמרות שאנו נפגשות לעיתים רחוקות מדי, החיבור ביננו הוא כל כך טבעי ועמוק ונובע לא מעט מתוך האהבה של האחת ליצירה של האחרת.
אחת מהיצירות המרגשות והנוגעות ללב של עדנה היא שמלת פסיפס לבנה וקטנטונת, אותה יצרה בדמות שמלת ילדות שעוברת מאם לביתה במשפחתה כבר חמש דורות ,כ-200 שנה בקירוב. השמלה שנתפרה במאה ה-19 נלבשה ע"י הילדות במשפחה לאורך הדורות , וכשעדנה הייתה נערה והחלה לגלות עניין בפריטי לבוש עתיקים סבה נתן לה אותה ועוד כמה בגדים שהיו ברשותו. את השמלה זכתה ללבוש גם בתה של עדנה. 

ביצירתה הצליחה עדנה ללכוד את הזמן שאותותיו ניכרים בשמלת הבד ולתת לה חיי נצח. 
 
להמשך קריאה



31.12.2017
נטע.
"כשרויטל ביקשה ממני למצוא בגד בעל משמעות או זיכרון, ניסיתי להתעמק ולהבין איזה זיכרון יש לבגדים שלי? 
ארון הבגדים שלי עולה על גדותיו, וגם במבט חטוף אפשר להבחין בהעדפות הפרטיות שלי, צבעים וטקסטורות שונות, ובמיוחד אפשר להבחין שאני אוהבת בגדים.
אבל איזה בגד הוא גם זיכרון?"


להמשך קריאה



24.12.2017
מילדות ימית מתייחסת אל ההתלבשות כאל פעולה שהיא ביטוי חופשי ואמיתי של עצמה.
היא רואה באופנה ובלבוש ביטוי יצירתי ואומנותי, ואת הגוף כקנבס פרפורמטיבי אומנותי של היום יום, שבאמצעותו היא יכולה להיות אומנית ויוצרת בכל בוקר מחדש- בשילובים המרתקים שהיא יוצרת בין פרטי הלבוש, בתכשיט המיוחד שהיא בוחרת להתאים להם, 
באופן בו היא מסדרת את שערה או כורכת את הצעיף סביב צווארה. 

 
להמשך קריאה



17.12.2017
מרית.
מרית עברה בבגרותה תהליך של התרככות, חיפוש אחר נשיות פחות פרובוקטיבית ומתריסה.
בעברה, מעידה על עצמה שנהגה להתלבש באופן בוטה, מוחצן, עם נגיעות פאנק ורוק.
הכל היה "ליגיטימי":  גרביונים קרועים, שרשראות וצמידים, אביזרים כמו חגורת עור עבה בשילוב שמלת שיפון,
ג'קטים מעור ניטים ועוד...
בעיני, עור שייך לעולם של מיניות כוחנית.
צורת לבוש כזו מתכתבת עם קוצים, שכבת הגנה, ובאופן פרדוקסלי – בצורך להיות מוגנת.


להמשך קריאה



10.12.2017
רק שנתיים לאחר מות אמן אזרו אירית ואחיותיה אומץ למיין ולחפש בין בגדיה ובין חפציה האישיים. אמן נפטרה באופן פתאומי,  דבר שהותיר את המשפחה כולה המומה וכואבת. מבין כל הבגדים שרובם נמסרו לתרומה, היא שמרה לעצמה שני קומביניזונים שאמה נהגה ללבוש מתחת לבגדים- מנהג של פעם ,של מקומות רחוקים, שלא ויתרה עליו גם כאן בארץ החמה והלחה שהגיעה אליה. 
אירית בחרה אותם לצילומים מתוך הלבטים שמלווים אותה כבר שנים רבות. 
היא נעה במחשבותיה בין הרצון לשמור על הפריטים כפי שהם וכך לשמר את הזיכרון כפי שהיה, לבין הרצון להפיח בהם חיים חדשים, להתאים אותם לגופה על ידי תפירה ותיקון וללבוש אותם ביומיום.
 
  
להמשך קריאה



06.12.2017
בשבוע שעבר, בדיוק ביום הולדתה , נפתחה במוזיאון העיצוב בחולון תערוכה חדשה- "ז'ה טם -רונית אלקבץ" . תערוכה שמציגה את אוסף הבגדים, הנעליים ואביזרי האופנה היחודיים שלה ומספרת באמצעותם את סיפורה של אישה שהייתה גדולה מהחיים. צילומים ומעט מילים מהתערוכה.
 
 
 
להמשך קריאה



03.12.2017
סיון.
"בכל פעם שלבשתי את השמלה נבהלתי.
ניבטה אלי מהמראה אישה יפה מאוד, סקסית מאוד.
הרגשתי שהיא גדולה עלי, שאני לא מסוגלת להכיל כזו אישה.
שזה מסוכן לתת לה מקום, לפרוץ החוצה.
אז הורדתי את השמלה והחזרתי אותה לארון והכנסתי את אותה אישה פנימה. עמוק פנימה.
חלק ממני רצה במבטים של אנשים עלי, בשמלה. בתשומת הלב הזו. אבל היה משהו מאוד
מבהיל במבטים האלו. הם גרמו לי להרגיש לא נוח. חשופה.
ואז השתנה בתוכי משהו, נפתח סדק צר בחומות שלי וממנו פרצו החוצה בנחשול אדיר -
תשוקה ומיניות ובערה פנימית בעוצמה שלא הכרתי. וזה הרגיש נהדר ומלא בחיים.
ולבשתי את השמלה והרגשתי נוח. נוח בשמלה, נוח בגוף שלי, נוח בעצמי."


להמשך קריאה



26.11.2017
כשהתיישבתי לכתוב, היה לי קשה להתקדם עם המילים כשהחיוך היפה שלה ועינייה הכחולות והנוצצות מביטות בי מתוך המסך. הבנתי שהמילים החזקות והחופשיות שנאמרו ביננו הן חשובות יותר מהכל, ושאני אוותר על פרסום צילומיה  כי אני רוצה לשמור עליה. לשמור על אותה ילדה בת 12 שעלתה לבדה פעם בשבוע לאוטובוס שלקח אותה לחוג המחול בצד השני של העיר, נבוכה ומכווצת מן ההערות שנזרקו לעברה ומן המבטים שנעצו בה גברים זרים. 
תוך כדי המחשבה על השיחה שלנו 
הבנתי שבגד עבורה הוא כמו שכבה שמגנה עליה מפני אותם מבטים של פעם.

להמשך קריאה



20.11.2017
עתליה.
"אני בחיים לא לובשת אדום.
השמלה הזו היא הפרסונה האמנותית שלי"

להמשך קריאה



12.11.2017
" הצבעוניות נכנסה לחיי לאט לאט במקביל לתהליך האבחון של בתי אמילי, הקבלה וההפנמה של מצבה. עד אז לבשתי בעיקר שחור. השחור התאים לאותה תקופה קשה וביטא באופן מדוייק את החשכה שבה הייתי מצויה. הצבעוניות הגיעה יחד עם הכוחות שגיליתי בעצמי". 
סיפורה של נורית , אישה אמיצה ומעוררת השראה

 
להמשך קריאה



05.11.2017
מורן.
צלמת, יוצרת מוכשרת ואמנית. ומעל לכל אחותי היקרה. אוהבת אותה עד בלי די.
בת 35, נשואה לבן זוגה עירא ואמא לעדו, חיה ומתגוררת בברלין.
באופן די מקביל למסלול חייה, בו נדדה בין ישראל ליפן ולגרמניה, מורן בחרה פריט שליווה אותה כשטיילה בשביל ישראל.
כובע שעליו עוד יסופר בהמשך.
מורן היא זו שתלך בדרך, לעיתים סלולה, לעיתים תעבור מהמורות, תמעד לבורות ותקום מחוזקת.
היא לא חוששת לבחור בשבילים צדדיים, לא מוכרים.
היא אישה אמיצה, חכמה, מתלבטת, אוהבת, מיוחדת. תמיד בדרכה.

להמשך קריאה



29.10.2017
נעמה ואני אנחנו חברות קרובות כבר המון שנים.
למרות שאנו מדברות בפתיחות ובכנות על הדברים האישיים ביותר, מעולם לא דיברנו על הקשר המורכב שלה עם בגדים.
 בשיחה שלנו לפני הצילומים היא אמרה : "בגיל שבו את יוצאת אל העולם ומתחילה להגדיר את עצמך כאישה עצמאית מכל מני בחינות, ובין היתר גם את הסגנון שלך ואת המראה החיצוני, בגיל הזה חליתי ובעצם המחלות הן אלה שהגדירו עבורי את איך שאני מתלבשת".
 
 
 
להמשך קריאה



22.10.2017
בטינה.
הסתכלתי עליה, אישה זרה לי עם חיוך גדול ועוגה שאפתה במו ידיה.
היא אוהבת לאפות. וגם לבשל, אוהבת לתת ולהעניק,
נתינה היא אושר, יש בנתינה לאחר משהו שמאפשר גם לעצמי לקבל.
חייכתי חזרה, והתיישבנו לשולחן.
הביקור התחיל בקפה ובעוגה מתוקה בטעם של בית, וגלש לשיחות על החיים,
על קווים משותפים שמצאנו בינינו בין חוטי טקסטיל עדינים. 
גילינו את עצמינו דרך שיחות על אוכל, על אהבה ומה שביניהם.
מה הקשר בין בגד לאמת הנשית?
שאלה שניסינו לענות עליה דרך הצילום.

להמשך קריאה



17.10.2017
אישה מביטה בצילום של הילדה שהיא הייתה פעם.
מה היא מרגישה כלפיה? מה היא הייתה רוצה להגיד לה ממרחק השנים והניסיון?
אלו עצות ונחמות היא הייתה מציעה לה?
היא ודאי הייתה רוצה להושיט לה יד, לאסוף אותה לחיבוק חם ועוטף,
ללחוש באוזנה מילים טובות ומחזקות.
הצילומים והסיפור של איילת

 
  
להמשך קריאה



14.10.2017
אנחנו שמחות ונרגשות כל כך.
הפרוייקט שאנו חולמות ומתכננות כבר כמה חודשים נולד ויוצא לדרך. 
Dress Code הוא פרוייקט צילום העוסק בקשר המיוחד ,העמוק ולעיתים מורכב של נשים עם הבגדים שהן לובשות. אנו מצלמות נשים בבגד משמעותי עבורן - בגד אהוב במיוחד ,או בגד שמעורר בהן רגש עמוק כלשהו ,זיכרון או געגוע ,בגד שיש סיפור מיוחד המסתתר בין קפליו ,ושניתן לספר אותו באמצעות הצילום .הפרוייקט נולד מתוך החברות המיוחדת
ביננו, האהבה המשותפת שלנו לאופנה ומתוך המשמעות העמוקה שיש לבגדים בחיינו מאז ומתמיד.

 
 
 
להמשך קריאה



עקבו אחרינו






פוסטים אחרונים
בגדים הם שיחה
פליסה וקשרים
Total Eclipse of the Heart






הרשמו לקבלת ניוזלטר